בן אננו ומוטביינור. נולד ביום כ"ז בחשוון תשנ"ט (16.11.1998) בכפר יונה. אח צעיר של היווט, טרונגו, ארגאו, רחל, רבקה וירוס.

יצחק גדל והתחנך בכפר יונה. ילד חכם, חייכן ושקט, למד בבית הספר היסודי "בר אילן" ובחטיבת הביניים "איש שלום" בעירו. לאחר מכן למד בתיכון "הדסה ויצו קנדה" בנתניה.

כנער שיחק כדורגל בקבוצת "מכבי" עירוני כפר יונה.

חיוכו הנעים, מאור פניו, דרך הארץ שלו והליכותיו קירבו אליו אנשים. עם כולם הסתדר, ילדי השכונה הצעירים אהבו אותו, וחברים רבים הקיפו אותו והיו קשורים אליו. "הוא היה בחור טוב, כל הזמן עם חיוך על הפנים", סיפרו.

הוא בורך בידי זהב, בבית תיקן את מה שנדרש והשקיע בעיצוב חדרו. מגיל צעיר התמחה בתיקון אופניים, וילדים מכל רחבי השכונה הגיעו אליו עם אופניהם לתיקונים.

בגיל חמש-עשרה החל להתנסות בסַפרות וסיפר בביתו חברים. תוך כדי עבודה השתפר, חלם להיות ספר מקצועי בעתידו ואכן בגיל שבע-עשרה החל לעבוד במספרה.

הודות לחריצותו ולחסכנותו מימן לעצמו רישיון רכיבה על אופנוע. כעבור זמן למד נהיגה על רכב והוציא רישיון, וגם את זה מימן מכיסו ללא עזרת הוריו. כדי לחסוך נמנע מלצאת עם חבריו למועדונים. העדיף להשתמש בכספו למטרות חשובות יותר, למשל קנה מכשירים ותכשירים לעסקי הסַפָּרות שלו.

בתקופת התיכון התקרב לדת, החל ללמוד תורה ואף שכנע את חבריו להצטרף. מדי ערב הלך עימם לשיעורי תורה, ובסופו של דבר גם הוא וגם הם החלו להקפיד על מצוות וחבשו כיפה באופן קבוע.

עזרה לזולת הייתה אחד הערכים החשובים לו. בבית הציב קופת צדקה שבה אסף מטבעות, מדי פעם תרם לנזקקים את הסכום שהצטבר. מתחילת עבודתו הקפיד לתרום מעשר ממשכורתו לבית הכנסת, ומדי פעם סיפר את חבריו ואת ילדי השכונה ללא תמורה.

יצחק הִרבה לעזור בבית, תמך באימו וחש אחריות כלפיה: "אימא שלי", אמר, "את החיים שלי, אני אעזור לך בכל דבר. תגידי לי מה חסר לך ואני אעשה את זה. אני תמיד איתך ותמיד אוהב אותך כל כך". גם הקשר עם אביו ועם אחיו ואחיותיו היה קרוב, התבטא בחיבוקים, צחוק וחיוכים. בשבתות נהגו להתכנס בבית והוא שיחק קלפים עם אחיותיו ואימו. "הוא היה האור בבית כשכולם היו יחד", סיפרה האם. הבטיח לאימו שיקנה בית מול ביתה, כדי להיות קרוב אליה בבגרותו.

בשנת 2016 נהרג חברו הקרוב בתאונת דרכים. יצחק ביקר את משפחת החבר בקביעות, ישב עם אימו, סייע לה וטייל עם הכלב.

בתום לימודיו ציפה בקוצר רוח לגיוסו והתרגש מאוד. ביום 26.3.2017 התגייס לצה"ל והחל טירונות במסגרת החיל הכללי במחנה "יהושע" ("ניצנים"). מפקדת בסיס הטירונים, סגן-אלוף ניצן, סיפרה שרכש חברים רבים, הושיט עזרה לזולת, וניכרה בו נכונות גדולה להשקיע מאמצים ולא לוותר לעצמו. בסיום הטירונות יצאו כל החיילים לחופשת סוף שבוע. יצחק קיבל ממפקדו אישור לחופשה עד יום שני, נסע הביתה וציפה לשיבוצו כסַפר בבסיס קרוב לביתו.

טוראי יצחק אסרס נפל בעת שירותו ביום שני י"א בסיוון תשע"ז (5.6.2017). בן שמונה-עשרה וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר הורים, חמש אחיות ואח.

אחותו רחל ספדה: "הוא היה אהוב על כולם, ילד של בית ושל משפחה".

מפקדת בסיס הטירונים, סגן-אלוף ניצן, ספדה: "היית אדם צנוע ושקט, ומה שאפיין אותך יותר מכול היה אהבת הזולת".

חברו שלמה סיפר: "הוא היה באמת הבן אדם הכי טוב בשכונה, תמיד עזר בכל שעה, הוא רק רצה לעזור – למשפחה, לחברים ולשכנים. אף פעם לא אמרו עליו מילה רעה. המוות שלו זו מכה לכל העיר, לקהילה שלנו ולנוער שהוא כל כך שמר עליו".

לאורך כל השנה שלאחר נפילתו התקיימו בבית המשפחה שיעורי תורה לעילוי נשמתו בנוכחות הרב שלו וחבריו.

בחנוכה תשע"ט (דצמבר 2018) פתח טקס הדלקת נרות את ישיבת המליאה של מועצת העיר כפר יונה. בטקס המרגש הדליק אביו של יצחק את נרות החנוכייה, כנציג המשפחות השכולות בעיר.

יצחק מונצח בקיר ההנצחה לזכרם של חללי כפר יונה שנפלו במערכות ישראל ובפעולות איבה.